The Original Sin
The original Sin of religious zionism, by Rav Kook:
How this Sin has infuenced settlement politics, to this day! What else can we do than open the gates of the settlements to Klal Yisrael? Open the gates now! פתחו את השערים עכשיו!
לנבוכי הדור כ"ו, חלק א
אין לך כופר בדת, מכל אומה ולשון שתהיה, שיהיה מוכרח כל כך לרגלי כפרנותו לזייף את ההיסתוריה הלאומית שלו ולרכוש לו תמונה מזוייפת מתוכנה של אומתו, ועם זה להעטות עליה חרפה רבה, ולגזול ממנה את כל כבודה והדרה במובן הלאומי, כמו אפיקורוס ישראל. אפיקורוס ישראל אי אפשר לו שיעשה מה שהוא רק בשביל השקפות בלתי שלמות במושגים השכליים לבדם, כי אם הוא צריך להיות בעל מום גדול ולקוי מאד בנפשו. הוא צריך להיות משולל מהרגש הלאומי האמיתי כליל, ועמו גם כן מרגש היושר האמיתי השוכן בכל לב טהור הדורש אמת. אמנם, הלקויים הנפשיים יכולים לבא מסיבות שונות ויש גם כן אשר מצב הגוף והנפש ההרוס יביא את האדם למצב השקפה מטושטשת כזאת שלא יוכל להאמין בחייו, ויהיה משוגע גם כן ממראה עיניו. הביאור הוא פשוט, המחלה היותר ממארת ששמה משטרה בחולי היאוש והכפירה שבדורנו, היא באמת, אחר מיצוי עומק הדין, רק אותו הפקפוק שבא מידי מהרסים אחדים למחנה ישראל בצורת בקרת כתבי הקודש, לאיחר את כתיבת התורה מימי המאורעות הכתובים בה. כי בקיום ואמונת יציאת מצרים ותהלוכות דור המדבר וכניסתנו לארץ ישראל איך היה כולו על פי ד', ומלא כבוד ד', שוב אין מקום לכל אפיקורסות עקרית.
והנה כשיהיה האדם חפשי באמת ברוחו, וידון בלא משא פנים על ערך התורה וסיפוריה כמו שדנים על כל רשימה הסתורית, מיד יחוש ברוחו את האמת לאמתתה ויכיר שאי אפשר כלל לזייף היסתוריה כללית ועקרית של אומה שלמה באופן גלוי ומבליט כזה. באופן שהמאורעות ההיסתוריים הם כל כך מדוייקים, כל כך מכוונים ומפורשים, בשמות האנשים נושאי ההיסתוריה ותולדותיהם הברורה, בציון המקומות החיים לפנינו, והודעת הזמנים לימים לחדשים ולשנים. ומכל שכן כשיסתכל עוד על תכונת האומה בהוה על מעמדה, פעולותיה בעולם, על תקותיה בעתיד ועל רוחה הפנימי, על קיומה, ועל משאת נפשה, אז הלא באין שום מסוה תגלה לו האמת הברורה כנכון היום, איך שכל דברי תורתנו הם דברים חיים ונאמנים. אז יחוש בנפשו כמה מהעקמימות שכלית ועקשנות יתירה צריכה לסבול הכפירה בזיופה הגדול את רוח ישראל, ואחרי כל אלה לא תעלה בידה כלום בשום אופן. במצב נורמלי אי אפשר היה כלל שתמצא הכפירה הישראלית מעמד בחיים לאור החקירה הבריאה החפשית. אמנם כל זה הוא רק בהיות הנפש בריאה ורגש הלאומי חי ומרגיש את מעמדו ויחושו לאומתו, אבל בהיות הכל לקוי אז נעשה האדם בריאה משונה, אין יחש ואין קשר טבעי, על כן אין כאן לא אהבה בריאה ולא חוש טבעי, ומכל כלי הזיין לא נשאר רק השכל הלקוי והמבולבל מתגרת רוחות רעות ונטיות מטורפות, ומה יוכל להושיע.
הגע בעצמך, ביסוד אחר פרטי וגם כן עקרי — במוסר למשל, יחש האדם להוריו. שצריך גם כן לכח אמונה, והוא אינו כל כך מבורר כאותו הגלוי והבירור ההיסתורי של תורתנו. הנה אם ינטל מהאדם החוש הטבעי של יחוסו להוריו ואהבתו אליהם הבאה מהשפעת סידור המשפחה באופן טבעי ומצב בריא, אם רק על השכל העומד יחידי נשען, היוכל הוא לפתור את שאלת היחש הזה באופן המניח את הלב וממשיך אחריו את כל המעשים הנאים והמוסריים שמצב המשפחה המסודרת ואימון רוח הבנים אל האבות ממשיכים אותם עמהם. האם אז לא היתה השאלה של ׳ודילמא לאו אביו הואי, או שמא ׳אסופי מן השוק הביאו׳ וכיוצא באלה, מהרסת את כל השלום והאמת הבאים לרגלי מצב המשפחה הטוב ויקר וגם קדוש ונכבד לאדם.
אמנם החוש הבריא, הרגש הנגרר אחרי המנהגים המדיניים הטבעיים, הם מעמידים את השכל על בסיסו האמיתי, ונותנים לו דרך בחיים ובפועל ביד רמה ובכח אדיר. וכן הוא עם הדברים הכלליים, הלאומיים, ביחוד בישראל, הרגש הלאומי הבריא אי אפשר שישמר בטהרתו כי אם עם ההתכללות עם האומה בדרכי חייה, בדרכי תורתה ומצותיה על ידי מצות הזכרון, השבת והמועדים וכל התלוי בהם, על ידי השולחן העברי, על ידי הברכות, התפילות, על ידי שיתוף האדם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, על ידי כל סדרי החיים הישראליים, מתרשם רק אז פיתוח הרגש הלאומי יפה, רק אז מתפתחת בו באדם ההכרה ההיסתורית העברית, שנעשית חיה וקיימת באופן אמיץ כזה שגם המות לא יפריד ביניהם. והשכל כשמתעורר אחר כך בכל תקפו מוצא הוא כבר לעצמו מעמד הגון איך לזכך את מושגיו ולהתאים רגשותיו הלאומיים והאנושיים עם מדעיו המתרחבים. ועם השמירה של הלימוד בתורה, יכיר ויבין ויחוש את אורה ואמתתה עד שיהיה רוחו בקרבו חי ואיתן וכל כלי יוצר עליו לא יצלח וכל לשון תקום עמו למשפט ירשיע. ועל זה אמר הכתוב ״בטח אל ד׳ בכל לבך ואל בינתך אל תשען״. דע והכר כי כח הבינה, ציור השכל השופט, רק אז יוכל ללכת ארחו לדעת את האמת, וביחוד האמת המרכסת את ההוה אל העבר מעבר מזה ואל העתיד מעבר מזה, כי אם כשיהיו מזומנים לו כל הכחות הדרושים להשלמת ציוריו, בריאות החושים, שלמות הרגשות, עדינות הרוח והחפץ הטהור. הכלל, כל הלב, כל החיים צריכים להיות מכוונים להמציא להשכל השופט את החומר למשפטיו, לעדי אמת הסועדים את כסא משפטו. אז תהיה הבינה בינה שלמה למען יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. מתי אמנם יהיה זה?
כשישתמשו דוקא כל חמשת האורות לאבוקה אחת: בריאות הגוף והנפש, כח מלא ליושר וצדק אנושי, רגש דתי חי וער ומפותח, רגש לאומי חזק ובריא, ועל כולם התפתחות השכל הבאה מחיבור דרישת התורה בחלקה המעשי והעיוני בצירוף דעת העולם והחיים וכל זרמי הנטיות והמדעים כראוי לאיש משכיל אוהב חכמה ודעת. רק על ידי מזג נכון והרמוניה מתאמת מאלו הכחות הבריאים והרעננים הבונים את החומר והרוח גם יחד יעמידו לנו דור מלא אומץ, החי חיים מלאים, חיים של עז וגבורה בגאון שם ד׳ אלהי ישראל. ולאלה הבקשות יחד, חובה עלינו לאמץ כחותינו ושאיפותינו להגיע אליהן, כי רק אז נחוש כי נוכח ד׳ פנינו וכי אנו שואפים אל התעודה שמראש היא מוכנת לנו, מראש צורים, מימי נעורי עמינו, מעת צאתינו מארץ מצרים. על כן הבו אחים נעבוד יחד עבודת עמנו, נדע נא כולנו שאנו צריכים להוסיף ולא לגרע, לבנות ולא להרוס, נחוש נא כל אחד בעצמו וכל מפלגה בכללה, מהו הנמצא עמה בערך יתרון על שאר עמנו, כדי שתשפיע מכשרונה על הירודים ממנה במקצוע שלה.
ועם זה לא תשכח גם כן את מדת הענוה לדעת את החסר לה למען תשאף להשתלם מהשפעת מפלגה אחרת עליה. זה לא זמן רב היה בנו מאורע היסתורי של מחלוקת החסידים ומתנגדיהם. המחלוקת אכלה בנו רב, אבל כאשר נסתכל בדבר נראה שבאמת עם כל המגרעות שאי אפשר לשום תולדה אנושית שתהיה נקיה מהן, ומכל שכן אנו במצבינו המפוזר והרטוש, אבל בכל זאת אנו מכירים כי התנגשו כאן שתי נטיות ששתיהן נצרכות להשתלם: כח היסוד המעשי שבדת והרחבת לימודיו על כל ענפיו הרבים והעצומים, וכח היסוד הרגשי עם כל הרחבתו. מה שבאמת שניהם כאחד טובים. אבל לא יושלמו באדם אחד שני הכחות יחד בכל תקפם, וממילא גם בסיעה אחת לא יושלמו כראוי שניהם יחד. על כן, כאשר הורגש הצורך ליחידים לנשא כח הרגש על ידי הרמת ערך התפילה, השתפכות הנפש, הלימודים הפיוטיים המביאים לרומם את הלב, ולחזק גם כן את הדמיון הטוב, כשבא הדבר בהמון, עורר חשש גדול שמא ירחיב הגבול כל כך בתביעתו עד שיעיק להיסוד המעשי, והיה החשש גם כן נכון וצורך ההגנה מוכרח. ומכל מקום מהתנגשות הכחות נוסף גם כן רכוש רוחני באומה. מאורע זה התולדתי הוא חשוב לנו מאד ללמוד ממנו מהו כח דרישת הסבלנות לתועלת הצלחת האומה בכללה.
והנה כשיהיה האדם חפשי באמת ברוחו, וידון בלא משא פנים על ערך התורה וסיפוריה כמו שדנים על כל רשימה הסתורית, מיד יחוש ברוחו את האמת לאמתתה ויכיר שאי אפשר כלל לזייף היסתוריה כללית ועקרית של אומה שלמה באופן גלוי ומבליט כזה. באופן שהמאורעות ההיסתוריים הם כל כך מדוייקים, כל כך מכוונים ומפורשים, בשמות האנשים נושאי ההיסתוריה ותולדותיהם הברורה, בציון המקומות החיים לפנינו, והודעת הזמנים לימים לחדשים ולשנים. ומכל שכן כשיסתכל עוד על תכונת האומה בהוה על מעמדה, פעולותיה בעולם, על תקותיה בעתיד ועל רוחה הפנימי, על קיומה, ועל משאת נפשה, אז הלא באין שום מסוה תגלה לו האמת הברורה כנכון היום, איך שכל דברי תורתנו הם דברים חיים ונאמנים. אז יחוש בנפשו כמה מהעקמימות שכלית ועקשנות יתירה צריכה לסבול הכפירה בזיופה הגדול את רוח ישראל, ואחרי כל אלה לא תעלה בידה כלום בשום אופן. במצב נורמלי אי אפשר היה כלל שתמצא הכפירה הישראלית מעמד בחיים לאור החקירה הבריאה החפשית. אמנם כל זה הוא רק בהיות הנפש בריאה ורגש הלאומי חי ומרגיש את מעמדו ויחושו לאומתו, אבל בהיות הכל לקוי אז נעשה האדם בריאה משונה, אין יחש ואין קשר טבעי, על כן אין כאן לא אהבה בריאה ולא חוש טבעי, ומכל כלי הזיין לא נשאר רק השכל הלקוי והמבולבל מתגרת רוחות רעות ונטיות מטורפות, ומה יוכל להושיע.
הגע בעצמך, ביסוד אחר פרטי וגם כן עקרי — במוסר למשל, יחש האדם להוריו. שצריך גם כן לכח אמונה, והוא אינו כל כך מבורר כאותו הגלוי והבירור ההיסתורי של תורתנו. הנה אם ינטל מהאדם החוש הטבעי של יחוסו להוריו ואהבתו אליהם הבאה מהשפעת סידור המשפחה באופן טבעי ומצב בריא, אם רק על השכל העומד יחידי נשען, היוכל הוא לפתור את שאלת היחש הזה באופן המניח את הלב וממשיך אחריו את כל המעשים הנאים והמוסריים שמצב המשפחה המסודרת ואימון רוח הבנים אל האבות ממשיכים אותם עמהם. האם אז לא היתה השאלה של ׳ודילמא לאו אביו הואי, או שמא ׳אסופי מן השוק הביאו׳ וכיוצא באלה, מהרסת את כל השלום והאמת הבאים לרגלי מצב המשפחה הטוב ויקר וגם קדוש ונכבד לאדם.
אמנם החוש הבריא, הרגש הנגרר אחרי המנהגים המדיניים הטבעיים, הם מעמידים את השכל על בסיסו האמיתי, ונותנים לו דרך בחיים ובפועל ביד רמה ובכח אדיר. וכן הוא עם הדברים הכלליים, הלאומיים, ביחוד בישראל, הרגש הלאומי הבריא אי אפשר שישמר בטהרתו כי אם עם ההתכללות עם האומה בדרכי חייה, בדרכי תורתה ומצותיה על ידי מצות הזכרון, השבת והמועדים וכל התלוי בהם, על ידי השולחן העברי, על ידי הברכות, התפילות, על ידי שיתוף האדם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, על ידי כל סדרי החיים הישראליים, מתרשם רק אז פיתוח הרגש הלאומי יפה, רק אז מתפתחת בו באדם ההכרה ההיסתורית העברית, שנעשית חיה וקיימת באופן אמיץ כזה שגם המות לא יפריד ביניהם. והשכל כשמתעורר אחר כך בכל תקפו מוצא הוא כבר לעצמו מעמד הגון איך לזכך את מושגיו ולהתאים רגשותיו הלאומיים והאנושיים עם מדעיו המתרחבים. ועם השמירה של הלימוד בתורה, יכיר ויבין ויחוש את אורה ואמתתה עד שיהיה רוחו בקרבו חי ואיתן וכל כלי יוצר עליו לא יצלח וכל לשון תקום עמו למשפט ירשיע. ועל זה אמר הכתוב ״בטח אל ד׳ בכל לבך ואל בינתך אל תשען״. דע והכר כי כח הבינה, ציור השכל השופט, רק אז יוכל ללכת ארחו לדעת את האמת, וביחוד האמת המרכסת את ההוה אל העבר מעבר מזה ואל העתיד מעבר מזה, כי אם כשיהיו מזומנים לו כל הכחות הדרושים להשלמת ציוריו, בריאות החושים, שלמות הרגשות, עדינות הרוח והחפץ הטהור. הכלל, כל הלב, כל החיים צריכים להיות מכוונים להמציא להשכל השופט את החומר למשפטיו, לעדי אמת הסועדים את כסא משפטו. אז תהיה הבינה בינה שלמה למען יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. מתי אמנם יהיה זה?
כשישתמשו דוקא כל חמשת האורות לאבוקה אחת: בריאות הגוף והנפש, כח מלא ליושר וצדק אנושי, רגש דתי חי וער ומפותח, רגש לאומי חזק ובריא, ועל כולם התפתחות השכל הבאה מחיבור דרישת התורה בחלקה המעשי והעיוני בצירוף דעת העולם והחיים וכל זרמי הנטיות והמדעים כראוי לאיש משכיל אוהב חכמה ודעת. רק על ידי מזג נכון והרמוניה מתאמת מאלו הכחות הבריאים והרעננים הבונים את החומר והרוח גם יחד יעמידו לנו דור מלא אומץ, החי חיים מלאים, חיים של עז וגבורה בגאון שם ד׳ אלהי ישראל. ולאלה הבקשות יחד, חובה עלינו לאמץ כחותינו ושאיפותינו להגיע אליהן, כי רק אז נחוש כי נוכח ד׳ פנינו וכי אנו שואפים אל התעודה שמראש היא מוכנת לנו, מראש צורים, מימי נעורי עמינו, מעת צאתינו מארץ מצרים. על כן הבו אחים נעבוד יחד עבודת עמנו, נדע נא כולנו שאנו צריכים להוסיף ולא לגרע, לבנות ולא להרוס, נחוש נא כל אחד בעצמו וכל מפלגה בכללה, מהו הנמצא עמה בערך יתרון על שאר עמנו, כדי שתשפיע מכשרונה על הירודים ממנה במקצוע שלה.
ועם זה לא תשכח גם כן את מדת הענוה לדעת את החסר לה למען תשאף להשתלם מהשפעת מפלגה אחרת עליה. זה לא זמן רב היה בנו מאורע היסתורי של מחלוקת החסידים ומתנגדיהם. המחלוקת אכלה בנו רב, אבל כאשר נסתכל בדבר נראה שבאמת עם כל המגרעות שאי אפשר לשום תולדה אנושית שתהיה נקיה מהן, ומכל שכן אנו במצבינו המפוזר והרטוש, אבל בכל זאת אנו מכירים כי התנגשו כאן שתי נטיות ששתיהן נצרכות להשתלם: כח היסוד המעשי שבדת והרחבת לימודיו על כל ענפיו הרבים והעצומים, וכח היסוד הרגשי עם כל הרחבתו. מה שבאמת שניהם כאחד טובים. אבל לא יושלמו באדם אחד שני הכחות יחד בכל תקפם, וממילא גם בסיעה אחת לא יושלמו כראוי שניהם יחד. על כן, כאשר הורגש הצורך ליחידים לנשא כח הרגש על ידי הרמת ערך התפילה, השתפכות הנפש, הלימודים הפיוטיים המביאים לרומם את הלב, ולחזק גם כן את הדמיון הטוב, כשבא הדבר בהמון, עורר חשש גדול שמא ירחיב הגבול כל כך בתביעתו עד שיעיק להיסוד המעשי, והיה החשש גם כן נכון וצורך ההגנה מוכרח. ומכל מקום מהתנגשות הכחות נוסף גם כן רכוש רוחני באומה. מאורע זה התולדתי הוא חשוב לנו מאד ללמוד ממנו מהו כח דרישת הסבלנות לתועלת הצלחת האומה בכללה.
How this Sin has infuenced settlement politics, to this day! What else can we do than open the gates of the settlements to Klal Yisrael? Open the gates now! פתחו את השערים עכשיו!